"ואמא אומרת, שככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים..." *
היא יצאה בדיוק כמוני. פרידות מכאיבות לה. אני יודעת, פרידות מכאיבות לכולנו, אבל לא רק לפרידות מהסוג הזה אני מתכוונת. ישנם אנשים, שאני נמנית בתוכם, שקשה להם יותר עם סופים, עם פרידות מכל סוג שהוא, אנחנו זקוקים ליותר טקסים שיקלו עלינו.
שביזות יום א' אצל קטנטנים
נוסעים לטיול משפחתי מהנה, גדוש בביחד וכשנגמר המסלול, היא שואלת מה עכשיו? היא לא רוצה לחזור הביתה, אם אפשר להאריך את יום שבת, האמת, שהיא פשוט מדברת את אשר על ליבי, גם לי קשה עם סיומות של דברים. אז אנחנו עושים עוד משהו, לפני החזרה הביתה, אך כשמחשיך ונכנסים חזרה לאוטו, יש את הרגע הזה שהיא מבינה שעוד רגע ונחזור לשגרה- מקלחת, ספר ולישון. נכון שגרה זה לא רע, האמנם ? ואז היא מתחילה לבכות, כי למרות שהיא מלאת מילים, ברגע הזה היא נאלמת ורק בכי בוקע מגרונה. אם לא הייתי המבוגר האחראי, בטח הייתי מצטרפת אליה.
ערב יורד, שלום לגינה
 |
| אפשר להישאר לישון בגינה? |
סבתא לא גרה איתנו
איזה כייף לכולם כשסבתא באה לבקר, אני מתמלאת באושר גם כי זה משמח את הקטנות ובעיקר כי זה מפנה לי זוג ידיים. אז אנחנו משחקים, משתוללים, נרגעים ונהנים, אפילו זוכים לזמן מקלחת ארוך מהרגיל, גם לספר נוספו עוד דפים, כנראה, שגם לסבתא לא קלה הפרידה. וכשכבר מסתיים היום באופן רשמי, נכנסים למיטות ואחרי מחרוזות שירים שלא היתה מביישת שום קונצרט, נפרדים מסבתא בחיבוק, נשיקה, חיבוק ועוד נשיקה, לפעמים גם בסדר אחר. ברגע שסבתא יוצאת מהחדר, הבכי מתחיל. כבר אמרתי שפרידות מכאיבות לה?
רוצים לדעת איך להפוך את הפרידה לקלה יותר, משתפת בכמה טיפים שיכולים לעזור ואף להקל על הקושי:
1. למרות שהכנה לפרידה, לא מקטינה את רמת העצבות מומלץ לעשות אותה.
2. בעת משבר בכי, נסו פשוט להיות שם עבורם.
3. אבל אל תשכחו שאתם המבוגר האחראי! החלטתם שהולכים או שהאירוע הסתיים, עשו זאת.
4. שוחחו לפני אירוע מרגש כזה או אחר על העומד לבוא, ילדים נרגעים כשהם בטוחים.
5. שוחחו גם אחרי שהאירוע המרגש הסתיים. (גם אם הוא לא לווה בבכי).
6. הביעו את רגשותיכם מולם, הם יכולים לדעת שגם לכם עצוב.
7. הרשו להם לקחת "מזכרת" מהמקום ממנו קשה להיפרד (במידת האפשר).
8. הכינו יחד מחברת חוויות, גם בגיל הצעיר, עיבוד החוויות בכתיבה ובציור עוזרות.
9. נסו לתכנן יחד תוכניות נוספות ליום המחר.
10. אל תמנעו מצבירת חוויות, פרידה היא חלק מהחיים.
מוסיפה עוד נקודה למחשבה, ילדים לא סתם בוכים כשעליהם להיפרד ממשהו אהוב. מבחינתם גם כאשר ארטיק נפל להם בביס האחרון, זו פרידה. חבר שהגיע להתארח ועכשיו הוא הולך, זו פרידה אף קשה יותר. בגיל הרך אנחנו המבוגרים מחליטים עבורם, מתי די, נגמר, לכן הפרידה קשה עבורם יותר, ככל שנכין אותם לפרידה מכל סוג שהוא, כך נרכך את עוצמת הכאב. גם לסיים לכתוב את הפוסט הזה, זו פרידה עבורי, אבל מתכננת כבר את יום המחר, אז הפרידה נסבלת יותר.
שיהיה בהצלחה!
*מיכאל/ אתי אנקרי.
כל פעם מחדש את מצליחה לנסח את מערבולת הרגשות במילים פשוטות ומדויקות. אשרי שבורכתי בכלה שמעצימה את הסבתאות והופכת את הסטטוס של החמות לתענוג.
השבמחקמדהים כמו תמיד , הכתיבה שלך את כאילו רואה ברנטגן מה אני מרגישה , בעבר זה כאמא והיום כסבתא.💛💙
השבמחקאת מוכשרת, מהממת ואהובה!
השבמחקכתבת כל כך יפה, אהבתי ממש.